החלטה בתיק בש"א 1309/05

לפני בקשה להקטנת התשלום החודשי שעל החייב  (המבקש) לשלם לקופת הכינוס, שנקבע ביום 18.10.04 לסך של 1,200 ש"ח לחודש.

הבקשה והתגובות

1.         החייב טוען בבקשתו, שהוגשה ביום 4.4.05 שהכנסתו החודשית נובעת מקצבת הבטחת הכנסה מהמל"ל על סך 1,587 ש"ח, ולאחר ניכוי הוצאות בסיסיות (שכ"ד, ארנונה וחשמל), נותרים בידו 203 ש"ח לכלכלה, נסיעות ותרופות. לאור זאת מבקש הוא להפחית את הסכום החודשי ולהעמידו על סך 100 ש"ח לכל היותר.

ב"כ הכנ"ר, הגיב וטען כי הסכום שנקבע היה גבוה מהמומלץ טרם הדיון, ולאחר מה שהתברר בדיון, נקבע הסכום הנ"ל. כן טען הכנ"ר כי הבקשה מוקדמת. אף הנאמן טען בתגובתו כי אין מקום להפחתה המבוקשת לאור חקירת החייב אצל הנאמן, בה התברר כי הוא מצליח לחיות עם הסכום שנותר בידו, בכך שמדי פעם אוכל הוא אצל בנו בעסקו, ולמעשה התברר שהוא מנהל את הפאב של בנו.

לאור תגובות אלה, החליט בית המשפט (כב' השופטת ח' בן עמי), ביום 12.7.05 לקיים דיון בבקשה.

הדיונים בבקשה

2.         בדיון לפני ביום 1.12.06, התברר אף שיש מחלוקת לגבי דמי השכירות המשולמים על ידי החייב לבית המלון בו הוא שוכר חדר. בדיון זה השתתף מר עודד רון מטעם משפחת רון, שהינה אחד הנושים של החייב, שערך תחקיר מטעמם. לאור דברים אלה, והדו"ח שהוגש מטעמם, הכולל את דו"ח החוקר וממצאיו, התקיים דיון ביום 2.3.06, בו נחקרו בנו של החייב, מר רון עודד והחייב עצמו. סיכומי הצדדים הוגשו בשלהי חודש מרץ שנה זו, ומשהתיק שב לכב' השופטת בן עמי ששבה משבתון, הורתה היא, כי תיתן על ידה החלטה בבקשה, אלא אם כן מי מהצדדים יבקש שזו תינתן על ידי. משביקשו כך, הנושים ה"ה רון, כך נעשה.

דיון

3.         המחלוקת, כפי שעולה מתיאור הבקשה ותגובות הצדדים, הינה סביב הכנסותיו והוצאותיו של החייב.

אין מחלוקת כי בתצהיר שהוגש בשנת 2005 לא צוין שהחייב עובד בפאב של בנו, ולשאלה מדוע לא הצהיר כן הבן ליאור משה, ענה בחקירתו ביום 2.3.06 כדלקמן:

"... ענייני העסקים הם אישיים שלי ולא קשורים לאבי ולא לאף אחד. אם לא שאלה אותי שאלה רלוונטית אז כנראה זה פרח מזכרוני". (פרו', ע' 2).

בהמשך חקירתו הסתבר שהוא בעלים של שני פאבים, שאחד מהם בירושלים. כן הוסיף הוא:

"העד: למעשה אני עוזר לאבי כי הוא לא יכול לעמוד בתשלומים שמבקשים ממנו. אבי לא אדם צעיר הוא בן 60 וחולה  שפשט את הרגל. הוא הפסיד את כל הונו. ואפילו הוא מנסה להרים את המכרז כדי שהנושים יוכלו לקבל את הכסף. קשה לי ואני לא יכול יותר לעזור לו, אין לי כבר את היכולות הנפשיות לעבוד בעבודה כל כך קשה". (פרו' ע' 3).

ולשאלה  הישירה:

"ש. טענתנו שלא אתה ניהלת את הפאב אלא אביך והוא הבעלים של הפאב".

ענה הבן:  "ת. לא הוכחת כלום".

החייב  עצמו העיד על מצבו הרפואי, ולעניין עבודתו בפאב אמר:

"עזרתי לבני לפני שנתיים. המקום מושכר. עזרתי לבני בתקופת חורף כי הוא סובל ממחלת סינוסיטיס.. כשקיבלתי  את האולקוס בנוסף לגב לא יכולתי לעזור לו גם בזה והפסקתי גם את עזרתי אליו". (שם, 5).

מחקירת מר רון עודד עולה כי מאז מרץ 2004 לא הזמין דו"ח חקירה נוסף.